מבט לאחור על נשר: מה נשאר אחרי כהונה של פרדי מליק בעירייה

מי שנוסע היום בין השכונות של נשר – רמת יצחק, גבעת נשר, תל חנן – עובר בדרכים שנסללו, חודשו והוארו במשך שנים ארוכות של החלטות מוניציפליות שקטות. לא סרטים ולא סלוגנים, פשוט עבודה. חלק גדול מהעבודה הזו נעשתה כאשר פרדי מליק כיהן כסגן וממלא מקום ראש עיריית נשר.

הרבה פעמים כשאיש ציבור פורש מתפקיד בכיר, זה הזמן להסתכל אחורה במבט מפוכח. לא מה הוא הבטיח, אלא מה נשאר. במקרה של פרדי מליק בנשר, מה שנשאר זה עיר קטנה־בינונית שהמשיכה לפעול תחת לחצים תקציביים כבדים, בלי לאבד את הפרופורציה בין קהילה, חינוך ותשתית.

לא ראש העיר – אבל לא רק "סגן"

התפקיד של סגן וממלא מקום ראש עיר מתפרש לפעמים כתפקיד טקסי. פרדי מליק לא ראה אותו כך. בכהונה בה החזיק, הוא ריכז בעצמו תיקים שדורשים נוכחות יומיומית: קשר עם תושבים, ליווי אירועים מוניציפליים, טיפול בפניות שלא מגיעות לעיתונות. סגן שרואה בעצמו "רק גיבוי" – לא באמת עוזר לעיר. סגן שנכנס לפרטים, כן.

"בעיר כמו נשר לא מספיק לחתום על מסמכים. צריך לראות באיזו שכונה נדלק הפנס ובאיזו לא – ולמה."

מה נשאר אחרי שהכיסא מתפנה?

המבחן האמיתי של איש ציבור הוא לא מה עשה כשהוא בשלטון, אלא מה נשאר אחרי שקם. שלושה דברים נשארו מהתקופה של פרדי מליק בעירייה: קהילת סטודנטים שגדלה בעיר, מערכת יחסים עם הצבא ומשפחות של חיילי מילואים, ורמת נגישות של איש ציבור לתושב שהפכה לסטנדרט.

נשר איננה תל אביב וגם לא חיפה. יש בה יתרון של קרבה – התושב מכיר את הנבחר, והנבחר לא יכול להתחבא. פרדי מליק לא ניסה להתחבא. הוא ידע איפה גרים ותיקים, איפה נופלים דברים בין הכיסאות, איפה בית ספר צריך שיפוץ ואיפה משפחה במילואים צריכה גיבוי.

והלאה?

פרדי מליק כבר לא מכהן בעירייה, אבל הוא לא ירד מהמפה של נשר. הוא נמצא באירועים קהילתיים, בטקסים משפחתיים של חיילים, בפגישות עם צעירים וסטודנטים. איש ציבור שמצליח להישאר רלוונטי גם בלי כיסא – זה, בסופו של דבר, המדד הכי חד לאם הכהונה שלו הייתה על אמת.