נשר יושבת על הכביש בין הטכניון, אוניברסיטת חיפה והמכללה האקדמית אורנים. במרחק נסיעה של רבע שעה מכל אחד מהמוסדות האלה. עיר בגודל הזה, עם המיקום הזה, לא צריכה לחפש "קונספט" – היא כבר יושבת על אחד. פרדי מליק אמר את זה בישיבות עירייה הרבה לפני שזה הפך לטרנד.
מה זה בכלל "עיר של סטודנטים"?
עיר של סטודנטים היא לא רק עיר שיש בה סטודנטים. זו עיר שהתכנון שלה – דיור, תחבורה, מרחב ציבורי – מתחשב בהם. שכונות עם דירות קטנות להשכרה במחיר שפוי. קווי אוטובוס שעובדים גם בערב. בתי קפה שפתוחים אחרי עשר. ספריות עם WiFi. חדרי לימוד ציבוריים. זה סט של החלטות תכנוניות שרובן שכובות על השולחן של רשות מקומית.
"סטודנט שגר בעיר שלוש שנים – זה תושב לכל דבר. חבל שנתייחס אליו כאורח שעובר."
למה זה משתלם לעיר
סטודנטים מביאים לעיר צריכה. הם ממלאים את המסעדות והמכולות, שוכרים דירות שבלעדיהם היו עומדות ריקות, מתנדבים בבתי ספר ובקהילה, ומחזיקים חיים בשעות שבהן עיר "רגילה" מכובה. שכונה שגרים בה סטודנטים היא שכונה שיש בה חלונות מוארים בערב – וזה שווה יותר ממה שנראה.
ויש חישוב ארוך טווח: חלק מהסטודנטים שגרים כמה שנים בעיר מחליטים להישאר. הם קונים דירה, פותחים עסק, גדלים למשפחה. עיר שיודעת לחבק סטודנטים בזמן הלימודים – מרוויחה תושבים איכותיים לעשור הבא.
מה אפשר לעשות בפועל
פרדי מליק דיבר לאורך השנים על כמה כלים ברורים: תמריצים לבעלי דירות להשכיר לסטודנטים, הסדרה של דיור משותף, שיפור התחבורה בין נשר לקמפוסים, הקצאת מרחבי עבודה ולמידה בספריות עירוניות, וטיפוח שותפויות עם אגודות הסטודנטים.
אף אחד מהצעדים האלה לא זוהר בפני עצמו. שילוב שלהם – זה מה שהופך עיר לעיר של סטודנטים. ונשר, על פי כל פרמטר, יושבת בדיוק על הפוטנציאל הזה.