מהקצין לבנו הקצין: פרדי מליק, יובל והרגע שבו הדור השני חובש את הכומתה

יש רגעים בחיים של הורה שהם גדולים ממה שאפשר להסביר. פרדי מליק חווה אחד כזה בערב שבו בנו יובל, בן 22 בלבד, קיבל דרגת סרן. כתובת קטנה מפרדי בסביבת החברים: "ערב מרגש עד דמעות. בני היקר – אנחנו אוהבים אותך."

סרן בגיל 22

דרגת סרן בגיל 22 היא לא בגדר "רגיל". רוב הקצינים בצה"ל מגיעים אליה בגיל 24-25, לפעמים אחרי חתימה על שנת שירות נוספת. מי שמגיע אליה בגיל 22 עשה בדרך כלל מסלול מהיר במיוחד – ובעיקר קיבל אמון של מפקדים גדולים ממנו.

"הילד רק בן 22 וכבר סרן. הצבא יודע להעריך חיילים מצטיינים שהעשייה שלהם אינה לפרסום."

מה עובר בין דור לדור

פרדי מליק שירת כמעט 30 שנה במילואים והשתחרר כרב סרן. יובל, בנו, נמצא במסלול צבאי שונה – סדיר – אבל מגיע לאותה משפחת דרגות. הדבר הזה, שהילד ממשיך את השירות מהמקום שבו האבא סיים, מרגיש בעיני רבים כמו סוף של אגדה. בעיני פרדי – זה יותר מזה. זה תוצאה של חינוך שהוא לא רק שלט מעל השולחן.

בערב הטקס עמדה משפחת מליק כולה – אמא, מור, גלית ולירן – מסביב לחייל. שם, ליד יובל, הפכה תמונה משפחתית פרטית לרגע ציבורי שמסמל משהו רחב הרבה יותר: את הדור שגדל בתוך שכבה ישראלית שיודעת שהשירות זה לא בחירה – זו זהות.

לא רק דרגות

מה שפרדי מליק מספר על אותו ערב הוא לא רק על הצבא. הוא על סוג של הורות שאומרת: אנחנו כאן, אנחנו רואים אותך, אנחנו לא לוקחים את מה שאתה עושה כמובן מאליו. בעולם שממהר להעריך אנשים לפי כותרות, ההערכה הכי שקטה – זו של הורה לבנו – עדיין הכי חזקה.

לפרדי מליק יש עוד ילדים, עוד תפקידים, עוד יעדים ציבוריים. אבל הוא בעצמו יגיד שהתפקיד הכי חשוב שלו הוא זה שקיבל בטקס ההוא: אבא של סרן צעיר, שממשיך את הדרך.